פסק-דין בתיק ת"א 32383-08-11

1.         בשנת 1975 רכשו דבורה ודב קליימינץ במסגרת עסקת קומבינציה זכויות במקרקעין הידועים בחלקה 13 בגוש 7945 ברחוב גיבורי ישראל מאת דב סגל שהיה בעל הזכויות הרשומות במינהל מקרקעי ישראל.  בהמשך שונו פרטי הרישום כך שהינם כיום חלקה 47 בגוש 7945.

            בחודש אוגוסט 1978 רכש סבאג יוסף  זכויות  בשטח של 65 מ"ר באותם מקרקעין  מדבורה ודב קליימניץ. (להלן:"הנכס"). ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר התובע.

            ביום 2.2.85 רכש מר אנואר אלפי ממר סבאג יוסף הזכויות בנכס. (ההסכם צורף כנספח א' 2 לתצהיר התובע).

            ביום 4.2.94 רכש התובע, רביעי דוד  ממר אנואר אלפי (להלן:"אלפי") הזכויות בנכס. (ההסכם צורף כנספח א' 3 לתצהיר התובע). התובע החזיק בנכס כשוכר של מר אנואר כבר משנת 1986 והפעיל במקום בית מלאכה.

            ביום 15.4.02 ניתן צו של ראש ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב אשר מינה את עו"ד אורי נוי, ד"ר אריה סגל ושלומי הדר ככונסי נכסים של המקרקעין. כונסי הנכסים מונו מכח שלוש משכתנאות שהיו רשומות על זכויותיהם במקרקעין של ה"ה דב ודבורה קליימינץ.

            לטענת התובע כפי שפירט בהרחבה בכתב תביעתו הנכס בסופו של יום נמכר בהליך של כינוס נכסים, ומשכך הגיש תביעה זו כנגד מספר נתבעים אשר לטענתו פעלו בניגוד לדין ולחוק וביקש לחייבים בעלות הנכס ובהוצאות הרבות שנגרמו לו כתוצאה מפעולותיהם. סך כל התביעה הועמד בגובה 1,383,800 ש"ח.

            בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד אלמנת מר אנואר אלפי אולם התובע הסכים למחקה מכתב התביעה.

            נתבעת מס' 3 הגב' דבורה קליינמץ לא הגישה כל כתב הגנה למרות שכתב התביעה נמסר לה כדין, ועל כן ניתן פסק דין כנגדה.

2.         התביעה כנגד נתבעים מס' 4-6, כונסי הנכסים עו"ד אורי נוי, ד"ר אריה סגל ועו"ד שלמי הדר נדחתה בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.

3.         טענות התובע כנגד נתבע מס' 2 : נתבע מס' 2 עו"ד יוסף כהן הינו עו"ד אשר ייצג את התובע בהסכם המכר של הנכס ואף את המוכר אנואר. לטענת התובע טרם ביצוע עסקת המכר הסתבר כי על הנכס רשום משכון לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. הנתבע מס' 2 מסר לו שלרישום המשכון אין כל תוקף משפטי שכן הוא נרשם על זכויות ה"ה קלימנץ ומאחר ואין להם כל זכויות במקרקעין אזי המשכון אינו חל.  הנתבע התרשל  כעו"ד המייצגו בהסכם המכר. כך  לא ערך הסכם שיבטיח זכויותיו, שכספי המכירה ייוותרו בנאמנות עד להסרת המשכון שהיה רשום על הנכס.

            עוד התרשל כאשר  לא דיווח על העסקה למינהל מקרקעי ישראל ואף לא רשם משכון להגנת זכויות התובע ולהבטחת הכספים ששילם לאנואר. כן לא דאג לכך שיהיו בידיו כל אישורי המיסים לגבי עסקאות קודמות ויפויי כח מקליימניץ על מנת שיוכל לבצע העברת הזכויות

4.         טענות נתבע מס' 2- הוא ייצג בהסכם המכר רק את התובע. התובע הסכים לרכוש את הנכס  בסכום של 30,000 דולר, כאשר יודע שמוטל משכון על הנכס אולם התעקש על ביצוע הסכם המכר במתכונתו. התשלום ששילם  הינו למעשה תמורה סמלית, ובמקום המשך תשלום שכר דירה, ואכן במשך 17 שנים לא שילם התובע כל שכר דירה .  התביעה כנגדו התיישנה.

5.         עלי לציין שבעקבות נקיטת הליכים על ידי הבנק למימוש המשכון שנרשם על זכויותיהם של ה"ה קלימינץ לטובת בנק דיסקונט, הגיש התובע עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת המרצת פתיחה 349/03 לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו הינו בעל הזכויות אשר זכאי להירשם כבעל הזכויות כאשר זכויותיו נקיות מכל חוב.  בית המשפט דחה התובענה וקבע שהתובע היה מודע לרישום המשכון כאשר עובדה זו נרשמה בהסכם המכר.

            התובע אף הגיש ערעור ל פסק דין זה אולם הסכים למחיקתו כאשר הוברר שהמקרקעין נמכרו ע"י כונסי הנכסים בשנת 2005.

            עוד הוברר מדו"ח כונסי הנכסים שמכירת הנכס נועדה להבטיח את השבת כספיו של הבנק בהתאם למשכון בסך של 82,610 דולר.

6.         דיון משפטי:

            התביעה כנגד נתבע מס' 2 :

            טענה ראשונה הינה טענת ההתיישנות - התובע טוען שעילת התביעה כנגד הנתבע מס' 2 קמה רק עם התגבשות נזקיו בעקבות מתן פסק הדין בשנת 2010 אשר חייבו לפנות את הנכס ולמסור החזקה לרוכשת על פי הסכם המכר.

            התובע  בתביעתו טוען כנגד פעולות הנתבע ורשלנותו בעריכת הסכם המכר שנחתם בשנת 1994. לטענת התובע הנתבע לא ייצג אותו כנדרש, לא שמר על זכויותיו ולא דאג להבהיר לו המצב המשפטי באשר למשכון הרובץ על הנכס.